|
סדנת כתיבה יוצרת ברוח הביבליותרפיה היא סדנה עבור אנשים שמכירים בכוחה של הכתיבה האישית האותנטית ככלי להבנה וגילוי עצמו כמו גם ליצירת חיבורים עמוקים של הזדהות בין המשתתפים בקבוצה. במאמר זה אתאר בקצרה את השתלשלות העניינים בסדנאות הכתיבה היוצרת שלי.
למאמר המלא...
|
|
אין כמו לאוורר את הגוף והנפש בחוג או פעילות מהנה כלשהי, שרחוקה מאד מהעיסוק היומיומי והשגרתי שמעסיק את כולנו (עבודה, לימודים, קריירה, ילדים ומשפחה ועוד). לעזרת אלה שמחפשים בנרות את שבירת השגרה המושלמת וגם לבצע פעילות שלא ביצעו מעולם – נחלצות מגוון סדנאות כתיבה בכל רחבי הארץ. אנשים רבים כבר ניסו ונשבו בקסמיה של הכתיבה וההבעה העברית וכעת מעידים על עצמם שהם לא מתכוונים לעזוב את הסדנא מפני שהכתיבה מסבה להם הנאה, עונג וסיפוק כה רבים. אז מה יש בסדנאות הכתיבה שעושה כל כך טוב לכל כך הרבה אנשים?
למאמר המלא...
|
|
מה מרגיש האמן בעמדו על במה? מה מרגיש המשורר בהריקו את מחשבותיו על הדף?
העולם כולו במה, במת חייו של אדם.
למאמר המלא...
|
|
היום ישבתי בבית מלון בפריס
והרגשתי
כאילו רוחצים אותי באמבט של קצף.
אחר כך באה משהי גבוהה
עם שמלה אדומה
ולא חלצה שום שד
אפילו שהיה לה רעב בעיניים
אבל שובע בראש.
3 שירים חדשים של ריקי שחם.
למאמר המלא...
|
|
שוב פעם הטבע
נכנס לי לתוך החיים
והכניס אותי לסדר הקוסמי שלו.
דגי הקוי הם הכוהנים שלי
ושורת עצי האגסים
חיכו לי
כמו מלאכים
עם שופרות ביד
ששומרים על תקופות השנה
על שבתות וחגים
על רזים וניסים
שמתקיימים בתוך התפיסות שלנו.
3 שירים חדשים מאת ריקי שחם.
למאמר המלא...
|
|
אני רוצה לעשות לרודריגז
עשרה ילדים קטנים.
כל אחד עם מאצ'טה ביד.
אנחנו נחזיק את הילדים שלנו בידיים
ונשיר ביחד:
we shall over come
3 שירים חדשים מאת ריקי שחם.
למאמר המלא...
|
|
פעם היה לי דוד קומוניסט.
הוא חשב שמאיר וילנר
מראה את הפנים שלו מול פני הנצח.
אחר כך מאיר וילנר מת
בבית קברות
וגם הדוד שלי
וגם הקומוניזם.
3 שירים חדשים מאת ריקי שחם.
למאמר המלא...
|
|
כתיבה יוצרת היא למעשה כתיבה חופשית אשר משחררת את הכותב ומאפשרת לו לתת דרור למחשבותיו. כבר מימי קדם עסק האדם בכתיבת סיפורים, זיכרונות, משלים ואגדות וקישר בניהם לבין חייו, חלומותיו ושאיפותיו. הכתיבה מאפשרת לאדם לפרוק על הנייר את כל מחשבותיו ובו זמנית לחשוף את עצמו לעיני כל הקוראים ולהישאר חי לנצח.
למאמר המלא...
|
|
אין דבר אנושי יותר מרצונו של אדם להטביע את טביעת אצבעו הייחודית בעולם הזה.
אמצע החיים הוא התחנה הראשונה שבה אנשים רבים שואלים את עצמם שאלות קיומיות הנוגעות למימוש ולמשמעות חייהם.
שאלות אלו מעוררות צורך עז לבחון את גרסתנו על אירועי חיינו, שכן - מהם חיינו אם לא גרסתנו עליהם?
צורך זה עולה שוב וביתר שאת גם בשלב הבא – שלב היציאה לגמלאות.
אנשים מבקשים לספר לאחרים את סיפורם, לא פחות מאשר לעצמם. לכל אדם יש סיפור מרכזי, אירוע מכונן, נושא מרכזי שסביבו סובבים חייו. הסיפור הזה זורם בעורקים, עומד על קצה הלשון, מסופר בפרקים ולסרוגין ואף פעם לא בא על פורקנו. בשלב מסוים (בדרך כלל עם היציאה לפנסיה) אדם אומר לעצמו: זהו, הגיעה השעה לספר את סיפורי פעם אחת ולתמיד, לשיר את שירת חיי במלוא הגרון מהתחלה ועד הסוף, להעביר את המסר, להרגיע את הגעגוע, להבין מה בדיוק התרחש שם/כאן.
למאמר המלא...
|